רבקה ירון -שני סיפורים קצרצרים

1.

המת ישב בכורסה שכבר הועמסה למשאית, ירוי, בודד, ראשו נטוי שמאלה, גבר בן ארבעים פלוס לבוש בגדי פקיד, תיק בונד על הברכיים, כל חזותו מאורגנת, כמו לא היה לו חלק באירוע. חצי חיוך (תחילתו? סופו?) נראה בצד ימין של פניו, מעין נחת בפני אותו רגע שקצב את אורך חייו וקטם את סופם בחסד וברחמים.

 2.

זֶה שעומד המום – זֶה ג'וזף ק' התורן, שניצב מול נצח הבירוקרָטיה. הוא עצמו נתוניו שונים כי הספיק לשאת אישה, להוליד ילדים, לדאוג להוריו ואף לעזור להם בניירת ומחשב. אם נתעמק בפרטי חייו, נמצא כי הוא אזרח למופת, מופיע עם הרוב – עלום, שקט – בדיאגרמות הסטטיסטיות, כך בפעמון ההתפלגות הנורמאלית, ובכלל, חי חיים של אושר נעים, חמים, מתמודד כמו כולם עם יוקר המחייה ובעיות תעסוקתיות, לא רואה (לא מזהה) אפרוריות, ולא פילל למבוכה המעיקה שנגרמת לו רק משום שעוצרים כל אזרח חמישי במבצע הכן רכבך לחורף.