צדוק עלון – שני שירים

רוח נכונה

שָׁנִים רַבּוֹת לִפְנֵי שֶׁנֶּאֱסַף לַאֲבוֹתָיו

סִפְּרָה לִי אִמִּי כִּי

אָבִי רָכַשׁ חֶלְקַת קֶבֶר לוֹ וְלָהּ

בְּהַר הַמְּנוּחוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם

אַל תִּדְאַג בְּנִי, הוֹסִיפָה,

זוֹ סְגֻלָּה לַאֲרִיכוּת יָמִים.

וּכְאָז כֵּן עַתָּה

אֲנִי קָד קִידָה בִּפְנֵי בּוֹרֵא עוֹלָם

עַל הָרוּחַ הָאֱנוֹשִׁית שֶׁנָּטַע בָּנוּ

שֶׁבְּכֹחָהּ לְהָכִין לְעַצְמָהּ

מָקוֹם שֶׁל מְנוּחָה נְכוֹנָה

וּכְאָז כֵּן עַתָּה

אֲנִי מִתְרוֹמֵם וְנָכוֹן לַחֲשֹׂף חַזִּי לָרוּחַ

חום הגוף

חֹם הַגּוּף שֶׁל הַכְּלָבִים

הוּא שְׁתֵּי מַעֲלוֹת

מֵעַל חֹם גּוּפוֹ שֶׁל הָאָדָם

אֲנִי יוֹדֵעַ זֹאת לֹא מֵהָאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה

אֶלָּא מִכָּךְ שֶׁכַּלְבָּתִי מַנִּיחָה אֶת רֹאשָׁהּ עַל בִּרְכִּי

אוֹ מִכָּךְ שֶׁיָּדִי מְלַטֶּפֶת אֶת רֹאשָׁהּ