ליאל אלכסנדרה אדמון -שני שירים

חלל ראשון

בַּמִּרְוָחִים הַפְּתוּחִים בַּבֶּטֶן –

הָעֵינַיִם שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי.

שנייה, לִפְנֵי שֶׁיָּדֶיהָ מוּרָמוֹת בִּכְנִיעָה

הִיא מַבִּיטָה לְתוֹכִי

מַבְטִיחָה לָשׁוּב,

וְאָז כְּשֶׁהַכֹּל יַעֲבֹר שׁוּב נֵשֵׁב עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן

וּנְנַסֶּה לֶאֱמֹד אֶת הַמֶּרְחָק מֵהַקּוֹמָה הַחֲמִישִׁית לַקַּרְקַע.

אֲנִי לְעוֹלָם לֹא קוֹפֶצֶת לַמִּדְרוֹן הַזֶּה

אֶצְבְּעוֹת רַגְלַי חוֹבְקוֹת אֶת הַקָּצֶה

כְּמוֹ שַׂחְיָן לִפְנֵי זִנּוּק

הַגּוּף נוֹטֶה קָדִימָה

עוֹד מְעַט

עוֹד מְעַט

חיוך

אֵין דָּבָר מַמָּשִׁי בַּחִיּוּךְ הַזֶּה.

שָׂדֶה זָר בְּגוּף רִאשׁוֹן יָחִיד,

אֲבָל לְרֶגַע הוּא מֵאִיר חֲלָלִים

וּמֵתִים רַבִּים מִתְעוֹרְרִים בְּקִרְבִּי,

מְפוֹרְרִים אֶת הָאֹבֶךְ שֶׁדָּבַק בִּקְפָלַי

כְּמַיִם רַבִּים הַמְּמִסִּים אֶת הַצֵּל.

וּכְשֶׁאוֹר בּוֹקֵעַ – לֹא נִשְׁאָר דָּבָר אַחֲרָיו

מִלְּבַד קְלִפַּת הַגּוּף וְשֶׁקֶט אֵימִים.