ליאורה בן יצחק – שני שירים

געגוע

לֹא תִּרְאֶה אוֹתִי מִסְתּוֹבֶבֶת בָּעִיר וּבְעַרְבֵי שִׁירָה

הַמְּכוֹנִית שֶׁלִּי כְּבָר לֹא נוֹסַעַת

אוֹמְרִים שֶׁאֲנִי רְדוּפַת שִׁירָה

בִּלְתִּי נִתָּן לִשְׁלֹּט בָּהּ

הָרְגָעִים הַטּוֹבִים נִרְאִים כְּמוֹ בּוֹנְבּוֹנְיֵרָה

בְּצֶּבַע סָגֹל מָתוֹק, מְרַפֵּד אֶת הַהִרְהוּרִים

שֶׁלֹּא יִתְפַזְּרוּ

הַגַּעְגּוּעַ טָבוּעַ מִבִּפְנִים

לַשִּׁירִים שֶׁאֶכְתֹּב הַלַּיְלָה

לַמַּחְשָׁבוֹת וּלְשִׂיחוֹת עִם בַּנַּיי

שֶׁלֹּא יִגָּמֵר

 איני מתווכחת

אֵינִי מִתְוַכַּחַת עִם הַטֶּבַע

אִתִּי הוּא טָעָה.

מִכָּאן גוּפִי הָפַךְ לְנֶטֶל

הַכְּתִיבָה גֵּאוּת הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה

הִיא הָרִפּוּי שֶׁלִּי

מַרְדִּימָה אֶת הַגּוּף בְּסַמִים, שֶׁלֹּא יַפְרִיעַ

לְהַאֲרִיךְ אֶת זְמַנּוֹ שֶׁל פַּרְפַּר

לִמְחֹק מִכְּנָפָיו אֶת הַשָּׁחֹר הַקְּטִיפַתִי

וּלְתַיֵּר בָּעוֹלָמוֹ הַפְּנִימִי

הַשַּׁבְרִירִי כָּל כָּךְ

שׁוֹמַעַת אוֹתוֹ צִבְעוֹנִי וְיָפֶה

שָׁר מֵהַבֶּטֶן.

מודעות פרסומת