יוסף שרון – שני שירים

    ***

וַאֲנִי תְּנוּעַת הַשְׂכָּלָה

וַחֲסִידוֹתוְהִתְנַגְּדוּת

וְיִרְאָה

וּכְפִירָה

וַאֲפָסִים

וּמֻחְלָטִים

וְיוּגוֹסְלַבְיָה הַמִּתְהַפֶּכֶת

לְאַחַר הֲלִיכָתוֹ שֶׁל טיטו

וַהֲבָנָה

וְחֹסֶר

הֲבָנָה

וּמַהְפֵּכָה

וְצָרְפָתִית

ורובספיר

וְאֶמַנְסִיפַּצְיָה

וְגַרְדּוֹמִים

וְרַחֲמִים

וַחֲדָשׁוֹת

וְלַבְּקָרִים

וְהֶפְסֵדִימוּרְוָחִים

וְצִמְצוּמִים

וּשְׁבָרִים

וּתְקִיעוֹת  וּתְרוּעוֹת שֶׁל

נִצְחוֹנוֹת וְהֶפְסֵדִים

עִם כָּל זֶה אֲנִי עוֹד

צָרִיךְ לִחְיוֹת.

 

 

 

 

***

חָלַמְתִּי שֶׁכָּתַבְתִּי שִׁיר בֵּינְלְאֻמִּי

שִׁיר בִּינָרִי וּמוּבָן אֲפִלּוּ לְהֶדְיוֹטוּת בִּבְנֵי הָאָדָם.

וְכָךְ הָיָה כָּתוּב בּוֹ בַּשִּׁיר

אֶפֶס אַחַת אֶפֶס אַחַת אֶפֶס.

אֶפֶס אֶפֶס, אֶפֶס אֶפֶס אַחַת

אחתאחתאחתאפסאחתאפסאחתאחת…..

 

זָכִיתִי לִמְחִיאוֹת כַּפַּיִם מְאֹהֲבֵי הַבִּטָּחוֹן וְהַנְּחוּשִׁים שֶׁבִּבְנֵי הָאָדָם

בִּשְׁטוֹקְהוֹלְם כַּרְכֻּמּוֹ אֶת אַפָּם אַךְ הָיוּ חַיָּבִים לְהַזְמִינֵנִי לְקַבָּלַת הַפְּרָס

כִּי עִם הָרֹב לֹא מִתְוַכְּחִים.

וְהָרֹב הוּא בִּינָרִי וְאֵין מַה לַּעֲשׂוֹת.

 

וּבְכֵן. פָּסַעְתִּי מִמְּקוֹמִי לְכִוּוּן שְׁטוֹקְהוֹלְם בַּהֲלִיכַת

 שמאלימיןשמאלימיןשמאל