אמיר אור – שני שירים

 

 

על גדת הלילה

עַל גְּדַת הַלַּיְלָה גּוּפֵינוּ מֻטָּלִים,

נַחַל אָפֵל לִמְרַאֲשׁוֹתֵינוּ שׁוֹאֵג.

חוֹרִים שְׁחוֹרִים סְבִיבֵנוּ

נִפְעָרִים כְּמוֹ אֲנָחוֹת.

הַלֵּב תָּקוּעַ בַּחֲזֵנוּ כְּמוֹ שׁוֹשַׁנָּה,

עוֹדֵנוּ נוֹשְׁמִים.

בין

 

בֵּין עֲנָפִים תָּלוּי אֲהִיל נְיָר אָדֹם

וּדְרָקוֹנִים שְׁחוֹרִים מְצֻיָּרִים עָלָיו.

בַּהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁמַּכְפִּילָה אֶת חַלּוֹנִי

אֲנִי רוֹאֶה אֶת בֶּן דְּמוּתִי יוֹשֵׁב רָכוּן

אֶל שֻׁלְחָנוֹ בְּנוֹף הָעֵץ שֶׁמִּימִינִי,

כּוֹתֵב עָלַי, עַל בֶּן דְּמוּתוֹ שֶׁפֹּה כָּלוּא

בְּבָבוּאָה מוּצֶקֶת, סְגוּרָה, לֹא חֲדִירָה

כְּמוֹ זְבוּב בְּתוֹךְ צִנְצֶנֶת.

שֶׁנִּתְחַלֵּף? אֲנִי מַצִּיעַ, אֲבָל הוּא

טוֹבֵל בְּעוֹלָמוֹ, בְּיֶרֶק מְאֻשָּׁר,

וּבְחֶמְלָה מֵצִיץ בִּי רַק כְּדֵי לִרְשֹׁם

אֶת כֶּלֶא עוֹלָמִי בְּקַו נִרְתָּע, מָהִיר.

נִגָּשׁ אֶל הַחַלּוֹן, כִּמְעַט אָנוּ נוֹגְעִים,

נַפְשִׁי יוֹצֵאת אֶל קִיּוּמוֹ הָאַוְרִירִי

רוֹחֶצֶת בֵּין צְלָלִים עָלִים וְאוֹר קָלוּשׁ

מִבַּעַד לְגוּפוֹ הַקַּל,

הַטּוֹב לָהּ בְּהַרְבֵּה מִזֶּה.